<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת אמור</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ואע"ג דנשים מפטרי בתקיעת שופר הן שהנהיגו על עצמן וקבלו המצוה עליהם. ופסק דתוקעין לנשים לבדם ומברכים להן. וכן פי' רבינו יצחק בן יהודה [דמותר] לתקוע לנשים ולברך, ומייתי ראיה דאפילו בדבר הפטור אם הנהיגו עליו יכול לברך ואין זו ברכה לבטלה. וראיה מדרב יוסף שהיה סגי נהור דאמר רב יוסף [ב"ק פ"ז ע"א] מאן דאמר לי סומא פטור מן המצות עבדינן יומא טבא לרבנן. וכי ניחא ליה לרב יוסף שלא לעשות שום מצוה ושלא לברך קונו. אלא לאו היה שמח שלא היה מחוייב, ואעפ"כ היה עושה ומברך עליהם. ועוד ראיה [מגילה כ"ג ע"א] הכל עולין למניין שבעה בקריאת התורה אשה וקטן, ואע"ג דנשים לא מחייבות בתורה, מברכות אם קוראות. וכן פסק דאפילו בכל דבר שהן פטורות כגון ציצית ותפילין וראיית פנים אם הנשים נהגו על עצמן מברכות. וראייה [עירובין צ"ו ע"א] ממיכל בת שאול שהיתה לובשת ומנחת תפילין, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל. ומטעם זה נהגו מקצת נשים צדקניות להניח תפילין ולברך ולהתעטף בציצית. וכן פסק אם האשה אוכלת בסוכה מברכת לישב בסוכה ואע"ג דמיפטרא. אך פסק בטלית שאולה שהיא פטורה מן הציצית, אין לברך עליו רק במתנה על מנת להחזיר. וכן פר"ת וכ"ש בטלית של חבירו הלובשו שלא מדעתו שהמברך עליו שהוא ברכה לבטלה, דלא שייך טעם דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה דלא עדיף ספק מן הודאי משאילו דאינו מברך עליו כדפי'. אך על ידי מתנה על מנת להחזיר יכול לברך אך שיחזירו לו או נותנו לאחר לברך, כההיא [סוכה מ"א ע"ב] נתן ר"ג רשות לברך וברכו כולם.
<h2>דף ז.</h2>
ומעוך וכתות וכו' [ויקרא כ"ב]. כולן בבצים דברי ר' יהודה וחכמים אומרים מעוך וכתות בבצים ונתוק וכרות בגיד ובגמרא אף בגיד.
